<h1>ראבי"ה סימן פ"ז</h1>
<h2>דף ל.</h2>
היה רוכב על החמור ירד ויתפלל ואם אין יכול לירד יחזיר את פניו ואם אינו יכול לחזור את פניו יכוון את לבו כנגד בית קדשי קדשים היה יושב בספינה או באסדה יכוון את לבו כנגד קדשי קדשים, ורבי פליג עליה דרישא ואמר בין כך ובין כך יושב במקומו ויתפלל לפי שאין דעתו מיושבת עליו, אמר רבא ואיבעית אימא ריב"ל הלכה כרבי. ונראה לי דלא שנא ביחיד ולא שנא בעשרה. ת"ר סומא ושאינו יכול לכוון את הרוחות יכוון לבו כנגד אביו שבשמים שנא' והתפללו אל ה' (אלהיכם) היה עומד בחוץ לארץ יכוון לבו כנגד ארץ ישראל שנ' והתפללו אליך דרך ארצם. ואית דלא גרסי הכא לבו, דבפניו מיירי נמי כדאמרינן בסיפא דברייתא נמצא עומד במזרח וכו', ובירושלמי [פ"ג ה"ה] גרס אכולהו הופכים פניהם. היה עומד בארץ ישראל יכוון לבו כנגד ירושלים שנ' והתפללו אל ה' דרך העיר אשר בחרת היה עומד בירושלים יכוון לבו כנגד בית המקדש שנא' והתפללו אל הבית הזה היה עומד במקדש יכוון לבו כנגד בית קדשי קדשים שנא' והתפללו אל המקום הזה היה עומד אחורי בית הכפורת [הופך פניו כנגד בית הכפורת] ונמצא עומד במזרח הופך פניו למערב במערב הופך פניו למזרח בדרום הופך פניו לצפון בצפון הופך פניו לדרום נמצאו כל ישראל מכוונים את לבם לאביהם שבשמים אמר ר' אבין מאי קרא בנוי לתלפיות תל שהכל פונים בו. ירושלמי [פ"ד ה"ה] עד כדון בבנוי אף בחורבנו כל פיות מתפללים עליו בתפלות בונה ירושלים וכן בברכת המזון ושבת ויום טוב פורס סוכת שלום עלינו ועל כל ישראל ועל ירושלים: גרסינן בפ' לא יחפור [ב"ב כ"ה א'] ואף ר' ישמעאל סבר ששכינה בכל מקום וכו' א"ל רב ששת לשמעיה לכל רוחות [אוקמן] לבר ממדינחא לא תוקמ[ן] משום דמורו בה מינאי א"ר אבהו שכינה במערב דאמר ר' אבהו מאי אוריה אויר י"ה א"ר יצחק הרוצה שיחכים ידרים ושיעשיר יצפין וסימנך שולחן בצפון ומנורה בדרום ר' יהושע בן לוי אמר לעולם ידרים ומתוך חכמתו יתעשר שנא' אורך ימים בימינה ובשמאלה עושה וכבוד והא אמר ר' יהושע בן לוי שכינה במערב ההוא דמצדד אצדודי א"ל ר"ח לרב אשי כגון אתון דיתביתו לצפונה דארעא דישראל אדרימו ממאי דבבל לצפונה דא"י קיימא דכתיב מצפון תפתח הרעה על כל יושבי הארץ: אבוה דשמואל ולוי כי הוו בעו למיפק לאורחא הוו מקדמו ומצלו, ומיהו [יום הוה, דומיא] דשופר ולולב [דמייתי עלה] שהם דוקא ביום (דמייתי עלה), וכי הוה מקרי זמן ק"ש קרו כמאן כי האי תנא וכו' מרימר ומר זוטרא כי הוה שבתא דריגלא מיכנפי להו בי עשרה ומצלו והדר נפקי לפירקא.
